הבנת עולמם הפנימי של מבוגרים על הספקטרום האוטיסטי היא מפתח למתן מענה מותאם ומדויק לצרכיהם, ובפרט לאתגרי בריאות הנפש. לאור זאת, מחקר שפורסם בכתב העת J Trauma Dissociation, 2026 Oct, בחן את הקשר בין מאפיינים אוטיסטיים לבין חוויות דיסוציאטיביות בקרב בוגרים. דיסוציאציה, המאופיינת בתחושות של ניתוק מהעצמי או מהסביבה, מקושרת למגוון מצבים נפשיים, והמחקר הנוכחי מציע תובנות חשובות לגבי שכיחותה בקרב אנשים אוטיסטים.
החוקרים ניתחו נתונים קליניים קיימים של 716 מטופלים שקיבלו שירותי בריאות נפש באוסטרליה. המשתתפים מילאו שאלונים שאמדו את מידת המאפיינים האוטיסטיים שלהם, את רמת הדיסוציאציה ואת היסטוריית החשיפה שלהם לאירועי חיים טראומטיים. הם חולקו לקבוצות על פי רמת המאפיינים האוטיסטיים: גבוהים, בינוניים ונמוכים.
הממצאים הראו באופן עקבי כי למטופלים בעלי מאפיינים אוטיסטיים גבוהים היו הציונים הגבוהים ביותר במדדי טראומה ודיסוציאציה. שיעור הדיסוציאציה ברמה קלינית היה גבוה משמעותית בקבוצת המאפיינים הגבוהים (68%) בהשוואה לקבוצת המאפיינים הבינוניים והנמוכים (33% ו-15% בהתאמה). גם בעלי מאפיינים בינוניים הציגו ציונים גבוהים יותר מאשר בעלי מאפיינים נמוכים ברוב התחומים.
הממצאים מדגישים כי קיים מתאם משמעותי בין רמת המאפיינים האוטיסטיים לחומרת הדיסוציאציה, וזאת בכל תתי-הקנה שנבדקו. המתאם החזק ביותר נמצא בתחום החושי-מוטורי. חשוב לציין כי קשר זה נשמר גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון את היסטוריית אירועי החיים השליליים, מה שמצביע על כך שהמאפיינים האוטיסטיים עצמם עשויים להוות גורם פגיעות לדיסוציאציה, לצד חשיפה לטראומה.
מה המשמעות עבורנו?
ממצאים אלו מצביעים על חשיבות רבה בזיהוי ובמתן מענה מותאם לחוויות דיסוציאטיביות בקרב מבוגרים אוטיסטים. היות שהמחקר בוצע בקרב מטופלים המקבלים שירותי בריאות נפש, ייתכן שיש צורך במחקרים נוספים שיבחנו את הקשר הזה גם באוכלוסייה הרחבה יותר של אנשים אוטיסטים שאינם בהכרח פונים לטיפול נפשי. עבור בוגרים על הספקטרום האוטיסטי בישראל, הבנה זו יכולה לסייע למטפלים ולאנשי מקצוע להתאים טוב יותר את הטיפול, ולהציע כלים ותמיכה ספציפיים שיעזרו בהתמודדות עם חוויות דיסוציאטיביות, וישפרו את איכות חייהם.