מדוע אוטיסטים פגיעים יותר לטראומה מורכבת?

הקשר בין אוטיזם לטראומה מורכבת הוא אחד הנושאים הקריטיים והמושתקים ביותר בשיח על שונות נוירולוגית. עבור אוטיסטים בוגרים רבים, החיים בעולם שאינו מותאם לאופן שבו המוח שלהם קולט ומעבד מידע, הם מאבק יומיומי. לא מדובר באירוע טראומטי יחיד ונקודתי, אלא בחוויות חוזרות ונשנות של חוסר הבנה, דחייה, הצפה חושית ודרישה מתמדת להסוות את מי שהם באמת. החוויות הללו, המצטברות לאורך שנים, מובילות לעיתים קרובות לפוסט טראומה מורכבת. הבנת החיבור הזה היא צעד ראשון וחשוב במסע אל עבר קבלה עצמית, התאמת סביבת החיים, וקבלת תמיכה מדוייקת שאינה מנסה לתקן את האדם, אלא להכיל את חוויית עולמו.

מהי טראומה מורכבת בחוויה האוטיסטית?

טראומה מורכבת מתפתחת כתוצאה מחשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לאירועים מאיימים או פוגעניים, לרוב במצבים בהם האדם מרגיש שאין לו יכולת להימלט או להגן על עצמו. בניגוד לטראומה קלאסית הנגרמת מאירוע ספציפי ומוגדר, המבנה של טראומה מורכבת מזכיר טיפות מים שחופרות באבן לאורך שנים.

עבור אוטיסטים רבים, חוויות הילדות והבגרות רוויות באירועים של חוסר תוקף לתחושותיהם. חברה שדורשת מאדם להתנהג בניגוד מוחלט למבנה הנוירולוגי שלו, מייצרת אצלו באופן בלתי נמנע מצוקה מתמשכת. הדבר בא לידי ביטוי במגוון דרכים המשפיעות על מערכת העצבים והתפיסה העצמית. קושי בקריאת קודים חברתיים לא כתובים, רגישויות חושיות שאינן זוכות למענה, או סביבה שמענישה על התנהגויות ויסות טבעיות, גובים מחיר כבד.

כאשר מוח אוטיסטי נתקל פעם אחר פעם בחוויות של ביקורת, חרם, או ניסיונות של הסביבה "לנרמל" אותו, הוא לומד לזהות את העולם כמקום שאינו בטוח. חוקרים מצאו כי הנטייה של מוחות אוטיסטיים לחשיבה רומינטיבית, כלומר חשיבה מעגלית ולעיתים אובססיבית על אירועי עבר, הופכת אותם לפגיעים אף יותר לפיתוח תסמינים פוסט טראומטיים לאחר חוויות שליליות. המוח משחזר את האירוע בניסיון להבין אותו, אך בפועל מקבע את תגובת הסטרס.

מיסוך כגורם טראומה כרוני

אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות טראומה מורכבת בקרב אוטיסטים הוא פעולת ההסוואה או המיסוך. זוהי אסטרטגיית הישרדות בה האדם מדחיק את תכונותיו האוטיסטיות הטבעיות, ומאמץ התנהגויות המקובלות בחברה הכללית, בניסיון להשתלב ולהימנע מדחייה. התהליך הזה דורש ניטור עצמי בלתי פוסק של שפת גוף, קשר עין, טון דיבור ובחירת מילים.

• מחיקת הזהות האישית למען קבלה חברתית

• ניתוח קוגניטיבי מתיש של כל אינטראקציה בזמן אמת

• התעלמות מצורכי ויסות פיזיים כדי לא לעורר תשומת לב

• תחושת ניתוק וריקנות הנובעת מהפער בין החוץ לפנים

מיסוך ארוך שנים מוביל למצב של שחיקה אוטיסטית. בניגוד לעייפות רגילה, שחיקה זו מאופיינת באובדן מיומנויות שכבר נרכשו, ירידה קיצונית באנרגיה, ועלייה בתדירות של קריסות או ניתוקים. המאמץ לתחזק דמות בדויה מול העולם החיצון הוא בפני עצמו חוויה טראומטית, שכן המסר המופנם הוא שהאדם בצורתו הטבעית אינו ראוי לאהבה או קבלה.

מנגנון הריצוי: להסכים כדי לשרוד

תגובות לטראומה מתחלקות למספר סוגים מוכרים, ביניהם לחימה, בריחה או קיפאון. עם זאת, בקרב אוטיסטים בוגרים אנו רואים שימוש נרחב בתגובה נוספת הנקראת ריצוי. תגובה זו נועדה למנוע קונפליקטים או סכנה דרך פיוס מיידי של הצד השני, ביטול גבולות אישיים וויתור על צרכים אותנטיים.

אוטיסטים רבים לומדים מגיל צעיר שאם הם רק יסכימו, יחייכו ויעשו מה שמצופה מהם, הם ימנעו מעצמם ביקורת או עונש. הריצוי הופך לטבע שני, עד כדי כך שהאדם עלול לאבד את הקשר עם רצונותיו האמיתיים. מנגנון זה מסוכן במיוחד מכיוון שהוא מותיר אוטיסטים חשופים למערכות יחסים פוגעניות וניצול, כאשר מערכת ההתרעה הפנימית שלהם מושתקת לטובת שמירה על השקט החיצוני.

חוסר הבנה במערכת הרפואית והאבחונית

תופעה זו של ריצוי והסוואה מובילה לא פעם לעיוורון של המערכת הטיפולית. אוטיסטים עשויים לשבת מול אנשי מקצוע, לחייך ולתקשר באופן שנראה תקין לחלוטין, בעודם קורסים מבפנים. אנשי מקצוע שאינם מכירים לעומק את החוויה האוטיסטית הבוגרת עלולים לפרש את ההתנהגות המרצה כסימן לבריאות נפשית, ולהחמיץ לחלוטין את המצוקה ואת הטראומה המורכבת הרוחשת מתחת לפני השטח.

אבחון שגוי: כשאוטיזם נופל בין הכיסאות

ההצטלבות של אוטיזם וטראומה מורכבת גורמת לא פעם לבלבול אבחוני חמור. אוטיסטים בוגרים, לרוב בעלי צרכי תמיכה משתנים שאינם דורשים השגחה צמודה, מגיעים לאנשי מקצוע בעקבות משברי חיים או קריסה תפקודית. במקרים רבים, הפסיכיאטריה המסורתית מזהה את סימני הטראומה אך מפספסת את התשתית האוטיסטית.

מחקרים מלמדים כי אוטיסטים המתמודדים עם פוסט טראומה מורכבת מקבלים לא פעם אבחנה שגויה של הפרעת אישיות גבולית. שתי החוויות עשויות לכלול קשיים בוויסות רגשי, נטייה למערכות יחסים אינטנסיביות, ותחושת זהות לא יציבה. אולם, בעוד שאצל אדם עם הפרעת אישיות גבולית חוסר היציבות נובע לעיתים קרובות מחרדת נטישה, אצל האדם האוטיסט אובדן הזהות נובע משנים של מיסוך, והקשיים בוויסות הם פעמים רבות תוצאה של הצפה חושית טהורה או אי הבנה חברתית.

פספוס האבחנה האוטיסטית הוא קריטי. טיפול המיועד להפרעות אישיות אינו מתאים למוח האוטיסטי ולעיתים אף גורם נזק נוסף. לדוגמה, ניסיון לטפל בהימנעות חברתית כהתנהגות חרדתית בלבד, מבלי לקחת בחשבון שההימנעות היא כלי הכרחי להגנה מפני עומס חושי, יוביל לדחיפת האדם אל מעבר לקצה גבול היכולת הנוירולוגית שלו, ויעמיק את הטראומה.

טראומה חושית וסביבה עוינת

חלק בלתי נפרד ממושג הטראומה בהקשר האוטיסטי נוגע בעיבוד החושי. עבור המוח האוטיסטי, גירויים שהסביבה תופסת כניטרליים עלולים להחוות ככאב פיזי ממש. תאורת פלורסנט במשרד, רעש של לוח קירור, מגע של תווית בבגד או ריח של בושם, יכולים להפעיל את מערכת האזעקה של המוח כאילו מדובר באיום ממשי על החיים.

הימצאות מתמדת בסביבה שאינה מותאמת חושית מעמידה את מערכת העצבים בדריכות תמידית. תארו לעצמכם מצב בו אתם נמצאים יום יום תחת מתקפה שאיש מלבדכם אינו חווה או מכיר בה. כאשר האדם מדווח על המצוקה והסביבה מבטלת אותה בטענות של רגישות יתר, נזרע זרע נוסף של חוסר אמון עצמי וניתוק מהגוף. טראומה חושית היא נדבך שקשה מאוד להסביר לאנשים שאינם על הרצף, אך היא מציאות יומיומית השוחקת את החוסן הנפשי ומקבעת תגובות פוסט טראומטיות.

נתיבים לריפוי וליצירת מרחב בטוח

התמודדות עם טראומה מורכבת אצל אוטיסטים בוגרים מחייבת גישה טיפולית ומערכתית שונה לחלוטין מזו המקובלת באוכלוסייה הכללית. נקודת המוצא חייבת להיות שהאוטיזם עצמו אינו הבעיה שצריך לפתור. ההכרה בכך שמערכת העצבים פועלת אחרת היא הבסיס לכל תהליך ריפוי.

• תיקוף החוויה האישית והבנה שהקשיים הם תוצאה של סביבה לא מותאמת

• זיהוי מנגנוני מיסוך וריצוי, ולמידה הדרגתית של שחרור המסכה במרחבים בטוחים

• מתן לגיטימציה מלאה לצורכי ויסות חושי כגון תנועות חזרתיות או שימוש בעזרי השקטה

• הנגשת התקשורת הטיפולית כך שתתאים לצורת החשיבה האוטיסטית

מטפלים ואנשי מקצוע חייבים להכיר בדינמיקה הייחודית של המוח האוטיסטי ולהתאים את שיטות הטיפול. שיטות המבוססות על שינוי קוגניטיבי בלבד עלולות להיות חסרות תועלת ואף מחלישות, משום שהמצוקה פעמים רבות אינה נובעת מעיוותי חשיבה, אלא מתגובה נוירולוגית אמיתית לסביבה.

הקהילה האוטיסטית מהווה גורם ריפוי רב עוצמה. המפגש עם אוטיסטים בוגרים אחרים, החולקים חוויות דומות של שונות, מיסוך וטראומה, מאפשר יצירת תחושת שייכות אמיתית שלעיתים נחווית בפעם הראשונה בחיים. הידיעה שאינך פגום או אשם במצבך, אלא פשוט אדם הפועל על מערכת הפעלה אחרת בעולם שלא נכתב עבורה, היא כשלעצמה תחילתה של יציאה ממעגל הטראומה וחזרה אל חיים של קבלה וכבוד עצמי.

שאלות נפוצות