AuDHD הוא מונח תרבותי וזהותי פופולרי בקרב קהילת המגוון הניורולוגי, המהווה הלחם של המילים אוטיזם ו-ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות). המושג מתאר את חוויית חייהם של אנשים הנושאים את שני המבנים הנוירולוגיים הללו במקביל.
בעבר, עולם הרפואה המסורתי החזיק בעמדה שגויה לפיה שתי האבחנות הללו מוציאות זו את זו (במדריך האבחנות DSM-4 אף היה איסור רשמי לאבחן את שתיהן יחד). רק בשנת 2013, עם יציאתו של ה-DSM-5, הוכרה האפשרות הרפואית לקומורבידיות (תחלואה נלווית) ביניהן. כיום ידוע כי מדובר בשילוב שכיח ביותר, וכי אחוז ניכר מהאנשים האוטיסטים הם גם בעלי ADHD, ולהפך.
חוויית ה-AuDHD אינה פשוט "אוטיזם ועוד ADHD", אלא אינטראקציה ייחודית, מורכבת ולעיתים קרובות סותרת בין שני כוחות נוירולוגיים מנוגדים, המייצרת פרופיל קוגניטיבי ורגשי ספציפי:
1. מלחמת המוחות הפנימית (הניגוד המובנה)
אדם עם AuDHD חי לעיתים קרובות בתחושה ששני חלקי המוח שלו מושכים לכיוונים הפוכים לחלוטין:
הצד האוטיסטי: זקוק נואשות לשגרה קבועה, סדר, צפיפות, חזרתיות, סביבה חושית שקטה ובטוחה, ועיסוק מעמיק בתחום עניין מיוחד אחד לאורך זמן (כפי שמתואר בתיאוריית המונוטרופיזם).
הצד של ה-ADHD: משתעמם במהירות משגרה, מחפש ללא הרף חידושים, ריגושים, ספונטניות, גירויים דופמינרגיים גבוהים, ונוטה לעבור במהירות בין נושאים ומשימות.
סתירה זו מובילה למצב שבו השגרה הדרושה לצד האוטיסטי כדי להימנע מעומס חושי ומחרדה, מרגישה לצד של ה-ADHD כמו כלא משעמם ומדכא. מנגד, הספונטניות והגירויים שה-ADHD משתוקק אליהם עלולים להוביל את המערכת האוטיסטית במהירות אל עבר הנגאובר חושי, מלטדאון או שאטדאון.
2. פרופיל קוגניטיבי ותפקודים ניהוליים
בשל הפרופיל המשונן האופייני לשתי האבחנות, אתגרים בתפקודים ניהוליים נוטים להעצים זה את זה בפרופיל ה-AuDHD:
היפר-פוקוס מול מוסחות: האדם יכול לצלול להיפר-פוקוס אינטנסיבי ועמוק ביותר, אך הקושי ב"החלפת הילוכים" הופך למורכב כפליים.
שיתוק החלטות: השילוב בין הצורך האוטיסטי בניתוח מערכתי מקיף וירידה לפרטי פרטים, לבין קושי הוויסות ואימפולסיביות ה-ADHD, מייצר לא פעם "שיתוק" מוחלט אל מול משימות יומיומיות פשוטות.
3. אשליית ה"תפקוד" ועיכוב באבחון
אנשים רבים עם AuDHD חווים אבחון מאוחר מאוד (לרוב בגיל הבגרות), מכיוון ששני המבנים הנוירולוגיים נטו "למסך" ולהסתיר זה את זה לאורך הילדות:
האימפולסיביות של ה-ADHD עשויה לגרום לאדם להיראות חברותי או פתוח יותר כלפי חוץ, ובכך להסוות את הקשיים האוטיסטיים החריפים בפענוח סימנים חברתיים דקים ובצורך במיסוך.
היכולות הקוגניטיביות וההינעלות המערכתית של האוטיזם עשויות לעזור לאדם לפצות על בעיות הזיכרון וההתארגנות של ה-ADHD במסגרות הלימודיות.
כאשר הפיצוי ההדדי הזה קורס – לרוב בעקבות מעבר לצבא, לאוניברסיטה או לעבודה, שם דרישות החיים העצמאיים עולות – האדם חווה נפילה חריפה ומגיע למצב של שחיקה אוטיסטית כרונית.
4. החוויה הרגשית והחברתית
השילוב חושף את האדם לסיכון גבוה של סטרס של מיעוטים ופגיעות רגשית קשה. הנטייה לחשיבה ישירה וליטרלית, יחד עם אימפולסיביות של ה-ADHD, עלולה להוביל לטעויות חברתיות תכופות, המעצימות את הרגישות הקיצונית לדחייה ואת האייבלזם המופנם (התחושה הפנימית של "אני פגום בשני כיוונים שונים"). אנשים אלו מוצאים עצמם פעמים קרובות פגיעים למניפולציות או לחוויות של פשע חבר.
מעבר לכך, כאשר מבוגרים עם AuDHD מתחילים טיפול תרופתי ממוקד ל-ADHD (כמו סטימולנטים), הם מדווחים לעיתים קרובות על תופעה מעניינת: ברגע שתסמיני ה-ADHD "נרגעים", האוטיזם שלהם הופך להרבה יותר בולט ונוקשה, והם נדרשים לתהליך עמוק של הסרת המסיכה כדי ללמוד להכיר את הצרכים של שני החלקים בזהותם, לאפשר לעצמם משחק מקביל ולווסת את משאבי האנרגיה שלהם על פי תיאוריית הכפיות.
