הנגאובר חושי (Sensory Hangover) – המוכר גם כ"הנגאובר אוטיסטי" – הוא ביטוי המתאר מצב של תשישות פיזית, קוגניטיבית ונפשית עמוקה, המופיעה שעות או ימים לאחר שהאדם נחשף לתקופה ממושכת של עומס חושי או חברתי אינטנסיבי.
המושג משתמש במטאפורה של הנגאובר מאלכוהול מכיוון שהתחושה הגופנית דומה להפליא, אף על פי שהיא נגרמת אך ורק מחיווט נוירולוגי שונה ומעוררות-יתר של מערכת העצבים.
מבחינה פיזיולוגית וקוגניטיבית, הנגאובר חושי מתאפיין ב:
תסמינים פיזיים: כאבי ראש עזים או מיגרנות, בחילות, רגישות קיצונית לאור ורקע (אפילו בעוצמות נמוכות מאוד), כאבי שרירים ועייפות כרונית מוחצת שאינה חולפת לאחר שינה.
ירידה בתפקודים ניהוליים: ערפל מוחי כבד, קושי חריף בקבלת החלטות פשוטות, קושי בריכוז, בלבול ואיטיות בעיבוד שפה ותנועה (החמרה זמנית של חשיבה ליטרלית).
פגיעות רגשית: סף תסכול נמוך מאוד, עצבנות, או תחושת ריקנות רגשית וחוסר אונים.
הנגאובר חושי הוא תוצאה ישירה של תיאוריית הכפיות ושל אפקט בקבוק הקוקה-קולה. כאשר אדם אוטיסט או בעל ADHD משקיע את כל משאבי האנרגיה שלו במהלך היום כדי לבצע מיסוך והסוואה, לעבד גירויים סביבתיים מציפים ולהתגבר על מיסופוניה, מערכת העצבים שלו נכנסת למצב מתמיד של "ילחם או ברח". ברגע שהאירוע מסתיים והלחץ משתחרר, הגוף חווה נפילת אנרגיה אגרסיבית.
התופעה מהווה שלב ביניים קריטי: אם האדם לא יאפשר לעצמו מנוחה מוחלטת, הוא עלול להידרדר במהירות מתוצאות ההנגאובר לעבר מלטדאון, שאטדאון (קריסה פנימית) ושחיקה אוטיסטית כרונית.
ההתאוששות מהנגאובר חושי דורשת סביבה נטולת דרישות: שהות בחדר חשוך ושקט, שימוש באוזניות חוסמות רעש, ניתוק זמני מאינטראקציות חברתיות, מתן מקום למשחק מקביל או לתחומי עניין מיוחדים, וביצוע תנועות ויסות חופשיות (סטימינג) ללא שיפוטיות עצמית (הסרת המסיכה).