אמפתיה רגשית (Emotional Empathy / Affective Empathy) – המכונה לעיתים גם "אמפתיה תחושתית" – היא היכולת הפיזיולוגית והנפשית האוטומטית לחוות, לחוש ולשקף בגוף את הרגשות, התחושות, המצוקה או השמחה של אדם אחר, כמעט בזמן אמת.

מדובר במנגנון מבוסס מראות נוירולוגיות (כמו מערכת נוירוני המראה במוח), שבו המחיצה הרגשית בין האדם לזולתו הופכת לתנודתית: האדם אינו רק מבין מה האחר מרגיש ברמה התיאורטית, אלא מרגיש זאת בעצמו בגוף – אם דרך תחושת מחנק, דופק מהיר, כיווץ בבטן, או תחושת התעלות ושמחה.

ההבדל בין אמפתיה רגשית לאמפתיה קוגניטיבית

כדי להבין את תפקידה של האמפתיה הרגשית, נהוג להבחין בינה לבין אמפתיה קוגניטיבית:

  • אמפתיה קוגניטיבית (Theory of Mind / תודעת האחר): התהליך השכלי-אנליטי של ניתוח המצב. היכולת להבין מה האחר חושב, לתפוס את נקודת המבט שלו ולנחש את כוונותיו.

  • אמפתיה רגשית: התהליך החושי-גופני של השהות ברגש. הדהוד רגשי ישיר ושירבוט פיזיולוגי של מצבו הנפשי של הזולת.

המיתוס האייבלסטי והמציאות הנוירודייברגנטית

במשך עשרות שנים, הממסד הפסיכיאטרי והרפואי קידם מיתוס מוטעה (שבא לידי ביטוי בגישה המבוססת-חוסרים ובמודל הרפואי הרגיל, כמו גם בקריטריונים היבשים של ה-), לפיו לאנשים אוטיסטים "אין אמפתיה".

תנועת ה והמחקר המודרני הראו שהקביעה הזו מוטעית מיסודה מסיבות אלו:

  1. פתרון בעיית האמפתיה הכפולה: הקושי של אנשים אוטיסטים באמפתיה קוגניטיבית מול אנשים אינו פגם מולקולרי באדם, אלא קשיים הדדיים בתרגום שפה ותרבות נוירולוגית (כפי שנשקף ב).

  2. עצמת האמפתיה הרגשית: אנשים אוטיסטים ונוירודייברגנטים רבים אינם סובלים מחוסר באמפתיה רגשית, אלא מתמודדים עם . האמפתיה הרגשית שלהם כה עוצמתית, עד שהיא מציפה את מערכת העצבים שלהם לחלוטין.

המורכבות והמחיר הנפשי של אמפתיה רגשית גבוהה

כשמערכת העצבים מעבדת קלטים רגשיים בעוצמה גבוהה ללא מסננים, האמפתיה הרגשית גובה מחירים כבדים:

  • הצפה רגשית וחושית: בדיוק כפי שקורה ברגישות-יתר חושית, ספיגה בלתי פוסקת של מתחים, עצב או כעסים של אחרים מביאה את המוח לנקודת קצה. הדבר מרוקן במהירות את משאבי ה"כפיות" (לפי ), ומוביל ל, ל ( ושאטדאון), ול כרונית.

  • שאטדאון הגנתי (הפרדוקס האוטיסטי): כאשר העומס הרגשי הופך לבלתי נסבל, המוח מפעיל מנגנון הגנה אוטומטי של . ברגע זה האדם נראה פתאום כלפי חוץ אדיש, קפוא, או חסר תגובה – מה שהסביבה מפרשת בטעות כ"חוסר אמפתיה", בעוד שלמעשה מדובר בקריסה הנובעת מעודף אמפתיה רגשית שהמוח ניסה להגן על עצמו מפניה.

  • פגיעות לטראומה וריצוי יתר: אמפתיה רגשית חזקה מקשה על הצבת גבולות, מעודדת דפוסים של ריצוי יתר ו, ו, ומשאירה את האדם פגיע לניצול, לחוויות כואבות של , ולפיתוח .

התאמות סבירות וחמלה עצמית

במסגרת המודל החברתי של המוגבלות, אמפתיה רגשית אינה נתפסת כחיסרון שיש לנטרל, אלא כרגישות פנימית הדורשת הנגשה והגנה:

  1. לגיטימציה למרחק הגנתי: מתן אישור לאדם להתרחק מאירועים או משיחות טעונות רגשית, מבלי לשפוט אותו או לעבור תהליכי .

  2. הסרת המסיכה: יצירת מרחבים בטוחים שבהם האדם יכול לפרוק את המתח הרגשי והחושי דרך חופשי, שהות בטבע, או חזרה ל בתוך שאינם כוללים עומס אנושי.

  3. הבחנה בין "שלי" ל"שלך": תרגול של מתן שמות לרגשות (במיוחד עבור מי שמתמודד גם עם אלקסיטימיה) כדי לעזור למוח להפריד בין התחושה הפיזית הפנימית שלו לבין הרגש שהוא ספג מהסביבה.