הצמדה / פאונינג (Fawning) היא אסטרטגיה חברתית ומנגנון הגנה נוירולוגי ורגשי, שבו אדם אוטיסט מרצה באופן קיצוני ומיידי את האחר, מוותר על צרכיו, רגשותיו וגבולותיו האישיים, ומסכים לכל דרישה או דעה של הסובבים אותו. מנגנון זה מהווה את התגובה הרביעית המוכרת למצבי לחץ ואיום במערכת העצבים, לצד תגובות ה"ילחם, ברח או קפא" (Fight, Flight, Freeze, Fawn).

הצמדה קשורה קשר הדוק למספר מאפיינים מרכזיים בחוויה האוטיסטית:

  1. מנגנון הישרדות מול רגישות לדחייה: אנשים אוטיסטים רבים חווים לאורך חייהם אי-הבנות, ביקורת מתמדת או דחייה חברתית בשל שונויות בתקשורת (כפי שמוסבר ב). כדי להגן על עצמם מפני פגיעה נוספת או דחייה (המעוררת לעיתים קרובות רגישות קיצונית לדחייה - RSD), מערכת העצבים שלהם בוחרת ב"התחנפות" או ריצוי כדרך המהירה ביותר לנטרל קונפליקטים, להרגיע את הצד השני ולהבטיח ביטחון חברתי זמני.
  2. צורה קיצונית של מיסוך והסוואה (Masking): בעוד ש רגיל כולל חיקוי התנהגויות כדי להשתלב, פאונינג לוקח זאת צעד קדימה והופך להצמדה מוחלטת לציפיות של האחר, תוך מחיקה מוחלטת של ה"אני" העצמי באותו רגע.
  3. הימנעות מדרישות וקונפליקטים: לעיתים, כאשר אדם חווה עומס קוגניטיבי, (Burnout) או קושי מול דרישות, הוא ישתמש בפאונינג כדי לרצות את הגורם הדורש באופן מיידי, רק כדי להסיר מעליו את איום הלחיצה או הציפייה החברתית שכרגע מציפה את מערכת העצבים שלו.

בטווח הארוך, שימוש כרוני בהצמדה וריצוי גובה מחיר נפשי כבד ביותר. הוא מחמיר מצבי שחיקה וחרדה, פוגע ביכולת של האדם לזהות את הצרכים האמיתיים של עצמו (מה שמתעצם במקרים של או קשיים ב), ומותיר את האדם פגיע מאוד לניצול חברתי או למערכות יחסים פוגעניות, מכיוון שמערכת העצבים שלו אומנה להגיד "כן" באופן אוטומטי כדי לשרוד.