הפרעה דיספורית קדם-וסתית (Premenstrual Dysphoric Disorder - PMDD) היא הפרעה אנדוקרינית-נוירולוגית חמורה, המתאפיינת בתגובה רגשית, חושית וגופנית קיצונית ומשבשת לתנודות ההורמונליות הטבעיות המתרחשות במהלך המחזור החודשי.
PMDD אינה סתם "תסמונת קדם-וסתית (PMS) חזקה מהרגיל". מדובר במצב רפואי מובחן וכרוני המופיע במהלך השלב הל luteal של המחזור (התקופה שבין הביוץ לתחילת הדימום הווסתי), ומסתיים לרוב ימים ספורים לאחר תחילת הווסת.
תסמינים מרכזיים
התסמינים מופיעים מדי חודש בצורה מעגלית ומשפיעים באופן דרמטי על איכות החיים, התפקוד ומערכות היחסים:
תסמינים רגשיים וקוגניטיביים: שינויים קיצוניים ופתאומיים במצב הרוח (מוּד סווינגס), דיכאון עמוק ותחושת חוסר תקווה, חרדה קשה, עצבנות קיצונית או התפרצויות זעם, תחושת אובדן שליטה, וערפל מוחי הפוגע בריכוז ובזיכרון. במקרים רבים מופיעות מחשבות אובדניות או תחושת יאוש מוחלטת.
תסמינים גופניים וחושיים: עייפות ותשישות קיצונית (גם לאחר שינה מרובה), הפרעות שינה (אינסומניה או שינה מוגברת), שינויים בתיאבון וחשקים עזים למזון, כאבי פרקים ושרירים, נפיחות ורגישות פיזית קשה.
הקשר העמוק והשכיחות בקרב אוטיסטיות ו-ADHD
מחקרים קליניים עדכניים מראים על קומורבידיות (תחלואה נלווית) גבוהה באופן חריג בין PMDD לבין שונויות נוירולוגיות. בעוד ש-PMDD משפיעה על כ-5.5% מהנשים והאנשים עם רחם באוכלוסייה הכללית, השכיחות קופצת ל-92% בקרב נשים אוטיסטיות ועד כ-45% בקרב נשים עם ADHD.
הסיבות לקשר הדוק זה הן נוירולוגיות וביולוגיות:
רגישות-יתר מוחית להורמונים: בניגוד למה שחשבו בעבר, PMDD אינה נגרמת מחוסר איזון ברמות ההורמונים (הורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון תקינים לחלוטין בבדיקות דם). הבעיה נעוצה בדרך שבה המוח מעבד את השינויים הללו. במוח האוטיסטי וה-ADHD ישנה רגישות נוירולוגית מולדת ואגרסיבית לצניחת ההורמונים, המשפיעה ישירות על המוליכים העצביים במוח (כמו סרוטונין ודופמין) האחראיים על ויסות רגשי וקוגניטיבי.
החרפה חושית קיצונית: במהלך השלב הל luteal, הרגישות החושית המולדת של האדם האוטיסט מוקצנת לעיתים קרובות לרמות בלתי נסבלות. קולות, אורות, מרקמים או ריחות שבימי שגרה ניתנים לוויסות, הופכים למכאיבים ומציפים פיזית.
התרוקנות "הכפיות" ושחיקה מואצת: המאמץ המושקע במיסוך והסוואה ובניהול התפקודים הניהוליים הופך לכבד כפליים. על פי תיאוריית הכפיות, המערכת ההורמונלית "גונבת" את רוב האנרגיה הזמינה, מה שמותיר את האדם ללא משאבים להתמודד עם דרישות היומיום. כתוצאה מכך, שבועיים אלו מאופיינים בריבוי פתאומי של מצבי מלטדאון, שאטדאון (קריסה פנימית) ושחיקה אוטיסטית.
הצפת רגישות לדחייה (RSD): אצל אנשים עם ADHD ואוטיזם, ה-PMDD מתפקד כ"מגבר" עוצמתי לרגישות הקיצונית לדחייה. פחדים מפני נטישה, כישלון או ביקורת חברתית מוקצנים ועלולים להוביל להרס עצמי או לנסיגה חברתית מוחלטת.