תת-רגישות חושית (Sensory Hyporeactivity / Hyposensitivity) היא מצב נוירולוגי שבו מערכת העצבים המרכזית חווה קושי בקליטה, עיבוד או רישום של אותות וגירויים המגיעים מהסביבה או מתוך הגוף. במוח המתאפיין בתת-רגישות, "סף הרישום" החושי הוא גבוה במיוחד – כלומר, נדרש גירוי חזק, ממושך או אינטנסיבי בהרבה מהרגיל כדי שהמוח יבחין בו, יגיב אליו או יתרגם אותו לחוויה מודעת.
מצב זה מייצג את הצד השני של מטבע הוויסות החושי ברצף האוטיסטי, בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז, או אצל אנשים עם הפרעה בעיבוד החושי.
שני דפוסי התנהגות מרכזיים בתת-רגישות
אדם המתמודד עם תת-רגישות חושית יגיב לרוב באחת משתי דרכים מנוגדות:
חיפוש חושי אקטיבי: מאחר שהמוח אינו מקבל מספיק קלט ונמצא במצב של תת-עוררות, האדם ינסה "להזין" אותו באופן אקטיבי ואינטנסיבי כדי להגיע לאיזון. התנהגות זו כוללת ביצוע סטימינג בעוצמה גבוהה (כמו סיבובים מהירים, קפיצות, הטחת הגוף במזרנים, הפקת קולות רמים, או צורך לגעת בכל מרקם, להריח חפצים וללעוס חומרים שאינם מזון).
פסיביות וחוסר רישום: במצב זה, האדם אינו מחפש את הגירוי אלא פשוט "מפספס" אותו. הוא עשוי להיראות שקט מאוד, מנותק, בוהה באוויר, איטי בתגובותיו (מה שמפורש בטעות בחברה כעצלנות או חוסר עניין), או שאינו מבחין שקוראים בשמו או שמדברים אליו.
כיצד זה מתבטא במערכות החושים השונות?
המערכת הפרופריוצפטיבית (חוש המנח הגופני): קושי של המוח לקבל מידע מהשרירים והמפרקים. הדבר מוביל לסרבול מוטורי, השענות כבדה על רהיטים, הליכה רועמת, או נטייה לשבור חפצים בטעות בשל חוסר מודעות לעוצמת הכוח המופעל.
המערכת הוסטיבולרית (חוש שיווי המשקל): צורך מתמיד בתנועה קיצונית. האדם לא יחווה סחרחורת גם לאחר סיבובים ממושכים, ויימשך לפעילויות אקסטרים, נדנודים חזקים או ריצה תזזיתית.
מערכת המגע והכאב: תת-רגישות לכאב או לטמפרטורה עלולה להיות מסוכנת. האדם עשוי להיפצע, להיחתך או לקבל כווייה מבלי לשים לב לכך בזמן אמת, או ללכת עם מעיל עבה בשיא הקיץ ובחולצה קצרה בחורף מבלי לחוש אי-נוחות.
חוש האינטרוספציה (החישה הפנימית): קושי חריף בזיהוי אותות ביולוגיים כמו רעב, צמא, עייפות או הצורך להתפנות, מה שקשור באופן הדוק גם לתופעת האלקסיטימיה (קושי בזיהוי רגשות דרך תחושות הגוף).
המחיר הסמוי: קריסה מתוך תת-רגישות
אחד המצבים המטעים ביותר הוא השילוב בין תת-רגישות לבין הצפה חושית.
אדם עם תת-רגישות חושית עשוי לשהות שעות ארוכות בסביבה רועשת, עמוסה ומלאת גירויים (מתוך חיפוש חושי או חוסר רישום), מבלי שהמוח שלו יאותת לו בזמן אמת על מצוקה. אולם, הגירויים הללו נערמים במערכת העצבים כמו באפקט בקבוק הקוקה-קולה.
בשלב מסוים, הקיבולת הנוירולוגית מתמלאת לחלוטין (לפי תיאוריית הכפיות), והאדם חווה נפילה פתאומית ואגרסיבית בצורה של הנגאובר חושי, מלטדאון או שאטדאון, מבלי שהוא או סביבתו יבינו מה גרם לקריסה המפתיעה.
התאמות סבירות ותמיכה מונגשת
במסגרת המאבק באייבלזם ועל מנת למנוע שחיקה אוטיסטית, חשוב להבין שתת-רגישות דורשת התאמות אקטיביות ולא ניסיונות ריסון:
אספקת קלטים מבוקרת ובטוחה: מתן לגיטימציה מלאה לחיפוש חושי באמצעות אביזרים מותאמים, כגון שמיכות כבדות, אביזרי לעיסה סיליקוניים (צ'ואיז), כדורי פיזיו לישיבה, או מרחבי תנועה מוגדרים.
הסרת המסיכה וחמלה עצמית: מתן חופש לביצוע סטימינג אינטנסיבי לפריקת אנרגיה או לחילופין – קבלת הצורך של האדם בזמני ניתוק ופסיביות מוחלטת ללא שיפוטיות.
תזכורות יזומות: שימוש בשעונים מעוררים או לוחות זמנים חזותיים כדי להזכיר לאדם לשתות מים, לאכול או ללכת לשירותים, על מנת לפצות על חוסר הרישום של חוש האינטרוספציה ולשמור על בריאותו.