תסמונת המתחזה (Imposter Syndrome) היא תופעה פסיכולוגית שבה אנשים בעלי הישגים מוכחים חווים ספק עצמי עמוק ומתמשך, וסובלים מפחד כרוני שמא "יתגלו כתרמית" או כמי שהוליכו שולל את סביבתם.

אנשים הסובלים מתסמונת זו נוטים לייחס את ההצלחות שלהם לגורמים חיצוניים כמו מזל, תזמון מקרי או טעות של האחרים בהערכתם, במקום ליכולתם, לכישוריהם או להשקעתם.

אף שהתופעה מוכרת באוכלוסייה הכללית, בקרב אנשים אוטיסטים ונוירודייברגנטים היא שכיחה ועוצמתית במיוחד, וקשורה למספר מנגנונים ייחודיים:

  • תוצר של מיסוך והסוואה (Masking): כאשר אדם אוטיסט משקיע אנרגיה עצומה בחיקוי התנהגויות כדי להשתלב, ההצלחה החברתית או התעסוקתית שלו מרגישה לו כמו "זיוף". המחשבה הפנימית היא: "הם מעריכים את הדמות ששיחקתי, לא את מי שאני באמת".
  • פרופיל כישורים משונן: בשל הפרופיל המשונן, האדם חווה פערים קיצוניים ביכולותיו – הוא יכול להצטיין ברמת גאונות בתחום ספציפי (ה"פסגות"), אך לקרוס במשימות יומיומיות פשוטות בשל קושי ב (ה"עמקים"). פער זה גורם לו להרגיש כמו מתחזה: "אם אני מתקשה בדבר כל כך פשוט, סימן שההצלחה שלי בתחום המורכב היא תרמית".
  • סטרס של מיעוטים ואייבלזם מופנם: החיים בסביבה שאינה מותאמת לצרכיהם מייצרים מסרים סמויים וגלויים של . הפנמת המסרים הללו גורמת לאדם להרגיש שהוא אינו ראוי למקומו, והדבר מעצים את הרגישות הקיצונית לדחייה (RSD).

תהליך (Unmasking), יחד עם קבלת אבחון והבנת המבנה הנוירולוגי הייחודי, חיוניים להפחתת תסמונת המתחזה, שכן הם מאפשרים לאדם להכיר בערך עצמו ולתפוס את חוזקותיו ואת אתגריו בצורה מציאותית ומקבלת.