תסמונת טכיקרדיה תנוחתית (Postural Orthostatic Tachycardia Syndrome - PoTS) היא הפרעה במערכת העצבים האוטונומית, האחראית על ויסות פעולות הגוף הבלתי רצוניות כמו דופק, לחץ דם, נשימה ועיכול. המאפיין המרכזי של התסמונת הוא עלייה חריגה וקיצונית בקצב הלב (טכיקרדיה) בעת מעבר ממצב שכיבה או ישיבה לעמידה, ללא נפילה חדה בלחץ הדם.
במצב תקין, בעת מעבר לעמידה, מערכת העצבים מכווצת אוטומטית את כלי הדם בפלג הגוף התחתון כדי למנוע מהדם להתרכז ברגליים עקב כוח המשיכה, ובכך מבטיחה אספקת דם תקינה למוח. אצל אנשים עם PoTS, מנגנון ויסות זה אינו מתפקד כראוי. הדם מצטבר בפלג הגוף התחתון, והגוף מפצה על כך על ידי הפרשת כמויות גדולות של אדרנלין והקפצה חדה של הדופק בניסיון נואש להזרים דם חזרה לראש.
הדבר מוביל למגוון תסמינים יומיומיים מתישים, הכוללים: סחרחורות, דופק מהיר והלם לבבי, עילפון או תחושת טרום-עילפון, עייפות כרונית קיצונית, ערפל מוחי (קושי בריכוז ובזיכרון), וכן כאבי ראש, רעידות ובחילות.
המחקר המודרני מראה על קשר ישיר, שכיחות גבוהה וקומורבידיות (תחלואה נלווית) משמעותית בין PoTS לבין אוטיזם, וכן לתסמונת הגמישות העודפת אהלרס-דנלוס (EDS). השילוב של רקמות חיבור חלשות (ב-EDS) המונעות מכלי הדם להתכווץ ביעילות, יחד עם שונות מולדת במערכת העצבים האוטונומית (דיסאוטונומיה) אצל אוטיסטים, מייצר קרקע פורייה להתפתחות התסמונת.
עבור האדם האוטיסט, להתמודדות עם PoTS יש השלכה ישירה על הרווחה הנפשית: התנודות הפיזיות הקיצוניות והסחרחורות משבשות לחלוטין את חוש החישה הפנימית (אינטרוספציה), מייצרות תחושות גופניות הדומות להתקפי חרדה, מרוקנות במהירות את משאבי האנרגיה היומיומיים (תיאוריית הכפיות), ומהוות טריגר מהיר להצפות חושיות, מלטדאונס ושחיקה אוטיסטית (Burnout). הטיפול והתמיכה ב-PoTS כוללים לרוב הגברת צריכת נוזלים ומלחים (להעלאת נפח הדם), שימוש בגרבי לחץ, פעילות גופנית מותאמת בשכיבה או ישיבה, ומתן סביבה מאפשרת המפחיתה עמידה ממושכת.