פשע חבר (Peer Crime) הוא ביטוי סלנגי ותרבותי הנפוץ מאוד בקרב קהילת הנוירו-גיוון, והוא משמש לתיאור אירועים שבהם אדם אוטיסט או נוירודייברגנט חווה פגיעה, ניצול, מניפולציה או בריונות מצד מי שהוא החשיב כחבר שלו או כחלק מקבוצת השווים שלו.
המושג מחדד חוויה כואבת שאינה סתם בריונות קלאסית מצד זרים, אלא בגידה באמון במערכות יחסים קרובות. הוא קשור קשר הדוק למספר מאפיינים נוירולוגיים וחברתיים:
- פגיעות בשל חשיבה ליטרלית: בשל חשיבה ליטרלית ונטייה לכנות מוחלטת, אנשים אוטיסטים נוטים לקחת מילים של אחרים כפשוטן. אם מישהו אומר להם "אנחנו חברים", הם יאמינו לכך באופן מלא ויפספסו רמזים סמויים, סרקזם או כוונות זדוניות (כמו ניצול כלכלי, שימוש בהם כ"בדיחה" חברתית או ניצול רגשי).
- מנגנוני ריצוי והצמדה (Fawning): הפחד העמוק מפני דחייה חברתית (הקשור לרגישות קיצונית לדחייה - RSD) מוביל לעיתים קרובות אנשים אוטיסטים להישאר במערכות יחסים פוגעניות ולרצות את ה"חברים" שלהם בכל מחיר, רק כדי לשמור על תחושת שייכות, גם כשהם נפגעים.
- פערים בבעיית האמפתיה הכפולה: חוסר היכולת של הסביבה הנוירוטיפיקלית להבין את סגנון התקשורת האוטיסטי גורם לעיתים לכך שפגיעות מכוונות מצד "חברים" מבוטלות על ידי מבוגרים או אנשי טיפול כ"אי הבנה הדדית", דבר שמשאיר את האדם האוטיסט פגוע וללא הגנה.
המחיר הנפשי של "פשע חבר" הוא כבד ביותר ומייצר טראומה חברתית נצברת. חוויות אלו הן הגורם המרכזי לכך שאנשים אוטיסטים מפתחים חרדה חברתית קשה, מעצימים את המיסוך (Masking) המתיש שלהם, ונוטים בבגרותם להעדפת משחק מקביל או נסיגה חברתית מוחלטת כדי להגן על מערכת העצבים שלהם מפני פגיעה נוספת.