פרופריוספציה (Proprioception) – או "חוש המיקום העצמי" – היא המערכת החושית האחראית על תפיסת הגוף במרחב. חוש זה מאפשר למוח לדעת בדיוק היכן נמצא כל איבר בגוף, מהי מידת המתיחה של השרירים ומהו כיוון התנועה שלהם, בכל רגע נתון ובאופן אוטומטי, מבלי שנצטרך להביט בהם.
המידע הפרופריוספטיבי נאסף ללא הרף על ידי קולטנים מיוחדים (פרופריוצפטורים) הנמצאים בשרירים, בגידים ובמפרקים, ומועבר ישירות למערכת העצבים המרכזית.
אצל אנשים אוטיסטים ונוירודייברגנטים, שכיח מאוד למצוא שונות בעיבוד של החוש הפרופריוספטיבי, המתבטאת בשתי דרכים עיקריות:
- תת-רגישות (Under-responsiveness): המוח מקבל אותות חלשים או מטושטשים מהמפרקים. הדבר מתבטא לעיתים קרובות במה שנראה כלפי חוץ כסרבול מוטורי, נטייה להיתקל בחפצים, קושי ביציבה, או שימוש בכוח מוגזם (כמו כתיבה בלחיצה חזקה מדי או טריקת דלתות בטעות). כדי לפצות על החוסר במידע, האדם יחפש גירוי פרופריוספטיבי חזק (Proprioceptive seeking) דרך קפיצות, ריצה, או התנגשות מכוונת בחפצים ובאנשים.
- רגישות-יתר (Over-responsiveness): מצב פחות נפוץ שבו כל תנועה או שינוי במנח הגוף נחווים כאינטנסיביים או מציפים מדי, מה שעלול להוביל להימנעות מתנועות מסוימות או מתנוחות מסוימות.
שונות פרופריוספטיבית קשורה קשר הדוק להיפרמוביליות (גמישות יתר) ולתסמונת אהלרס-דנלוס (EDS). מפרקים גמישים מדי שולחים למוח אותות חלשים ומבלבלים, מה שמאלץ את השרירים לעבוד קשה כפליים כדי לייצב את הגוף. מאמץ מתמיד זה מרוקן במהירות את משאבי האנרגיה היומיומיים (תיאוריית הכפיות), פוגע בחוש האינטרוספציה (החישה הפנימית), ומהווה גורם ישיר לעייפות כרונית ולעומס נוירולוגי מציף.