מונוטרופיזם (Monotropism) היא תיאוריה קוגניטיבית ונוירולוגית המסבירה את האוטיזם מתוך התמקדות בדרך שבה המוח ומערכת העצבים מחלקים ומנהלים את משאבי הקשב והאנרגיה שלהם. התיאוריה פותחה במקור בשנת 2005 על ידי החוקרות והאקטיביסטיות האוטיסטיות ד"ר דינה מארי, ד"ר לוסון ומייק לסר, וכיום היא נחשבת לאחת התיאוריות המובילות והאהודות ביותר בקרב קהילת ה והמחקר המודרני, מאחר שאינה מגדירה את האוטיזם כ"לקות" אלא כסגנון קשב שונה.

העיקרון המרכזי של התיאוריה מבוסס על ההבחנה בין שני סגנונות קשב עיקריים:

  1. קשב פוליטרופי (Polytropic): מאפיין מוחות , ומעוצב כמו "ממטרה". מוח פוליטרופי מסוגל לחלק את הקשב שלו בו-זמנית בין ערוצים ותחומי עניין רבים ושונים (למשל: להקשיב למורה, לשים לב לרעש ברקע, לעקוב אחר שפת הגוף של החברים ולרשום במחברת – הכל במקביל), כאשר כל תחום מקבל כמות קטנה או מתונה של אנרגיה וקשב.

  2. קשב מונוטרופי (Monotropic): מאפיין מוחות אוטיסטיים, ומעוצב כמו "לייזר" או "מנהרת קשב" (Tunnel of Attention). מוח מונוטרופי נוטה לרכז את כל משאבי הקשב והאנרגיה הזמינים שלו בערוץ אחד או במספר מצומצם מאוד של תחומי עניין בכל פעם. משמעות הדבר היא שכאשר האדם האוטיסט ממוקד בפעילות מסוימת, הוא שקוע בה בעומק, בעצימות וברמת ריכוז טוטאלית, בעוד שכל שאר הערוצים והגירויים שמחוץ למנהרה נחסמים ומנוטרלים לחלוטין.

תיאוריית המונוטרופיזם מספקת הסבר מאוחד ומקיף לכמעט כל מאפייני הליבה של החוויה האוטיסטית ביומיום:

* תחומי עניין מיוחדים: אלו הם למעשה ביטויים ישירים של מנהרות הקשב העמוקות שהמוח המונוטרופי יוצר. ה האינטנסיבי בנושא מסוים מעניק לאדם הנאה, משמעות ובעיקר ויסות והרגעה.

* אינרציה אוטיסטית: מכיוון שכל האנרגיה הקוגניטיבית מושקעת בתוך מנהרת קשב אחת, היציאה ממנה והמעבר למשימה חדשה דורשים מאמץ נוירולוגי כבד, מתיש ולעיתים אף מציף ומכאיב. זהו המקור לקושי הקיצוני ב ובמעברים בין פעילויות.

* עיבוד תחושתי ורגישות חושית: כאשר אדם מונוטרופי נאלץ לצאת ממנהרת הקשב שלו, או כאשר גירויים חיצוניים אגרסיביים (כמו רעש חזק או אורות) חודרים אליה בכוח, המוח חווה הצפה נוירולוגית מיידית. לחלופין, פגיעה ביכולת הסינון החושי מחוץ למנהרה מובילה ל מהיר, התורם להיווצרות של או .

* אתגרים בתקשורת חברתית: אינטראקציה חברתית נוירוטיפיקלית דורשת עיבוד סימולטני של ערוצים רבים (מילים, טון דיבור, קשר עין, הבעות פנים, מוסכמות חברתיות). עבור מוח מונוטרופי, הצורך לעקוב אחר כל הערוצים הללו בבת אחת יוצר עומס קוגניטיבי מציף, מה שמסביר את הצורך המתיש ב ו ואת הפערים המתוארים ב.

הבנת המונוטרופיזם חיונית כדי להבין שקשב אוטיסטי אינו "מופרע" או "לקוי", אלא מדובר באסטרטגיית עיבוד שונה בעלת יתרונות עצומים (כמו היפר-פוקוס, יצירתיות, ופיתוח מומחיות מעמיקה). הגישות התמיכתיות המודרניות מדגישות שיש לכבד את מנהרות הקשב של האדם האוטיסט, לאפשר לו זמן הסתגלות ומעבר הדרגתי ביניהן, ולרתום את שלו כמנוף ללמידה, לתקשורת ולרווחה נפשית.