מיזוקינזיה (Misokinesia) – שפירושה המילולי ביוונית הוא "שנאת תנועה" – היא שונות נוירולוגית-חושית המתבטאת בתגובה רגשית, פיזיולוגית והתנהגותית עזה, שלילית ובלתי נשלטת למראה תנועות גוף מסוימות, חזרתיות או קצביות של אנשים אחרים.

בעוד ש מתייחסת לרגישות קיצונית לצלילי טריגר (כמו קולות לעיסה), מיזוקינזיה נחשבת למקבילה החזותית שלה, והן מופיעות לעיתים קרובות יחד אצל אותו אדם.

תנועות טריגר נפוצות

הטריגרים במיזוקינזיה נגרמים לרוב מצפייה בתנועות קטנות או רפטטיביות של הסובבים:

  • תנועות גפיים חזרתיות: נדנוד או הנדת רגליים, תיפוף אצבעות על שולחן, או קפיצה של כף הרגל.

  • תנועות ידיים ופנים: תסביך או סיבוב השיער, כתיסה או גסיסת ציפורניים, נגיעות תכופות בפנים, או תנועות לעיסה ופתיחת פה.

  • פעולות חפציות קצביות: תקתוק בעט, סיבוב חפצים ביד, או שימוש באביזרים מסיחי דעת ברדיוס הראייה.

התגובה הפיזיולוגית והנפשית

חשיפה לתנועת טריגר מפעילה באופן מידי ולא רצוני את מערכת העצבים הסימפתטית (תגובת "ילחם או ברח"):

  • הצפה רגשית: תחושת זעם פתאומית, תסכול עמוק, גועל, או חרדה חריפה המופנית כלפי התנועה (ולעיתים מלווה ברגשות אשמה מול מפיק התנועה).

  • תגובה גופנית: עלייה בדופק, כיווץ שרירים, הזעה, ותחושת מחנק או עוררות-יתר.

  • הסחת דעת קוגניטיבית: המוח ננעל על התנועה החזרתית ומתקשה לחלוטין להסיט ממנה את המבט או להתרכז בלמידה, עבודה או שיחה.

הקשר לנוירו-גיוון ועיבוד חושי

מיזוקינזיה נפוצה מאוד כמאפיין נלווה בקרב אנשים על ה, בעלי ADHD, OCD ומיסופוניה:

  • פרדוקס הסטימינג: קיים מתח מורכב בין המנהג של אנשים נוירודייברגנטים לבצע (תנועות חזרתיות לוויסות עצמי) לבין חבריהם לקהילה המתמודדים עם מיזוקינזיה, שעבורם אותן תנועות בדיוק מהוות טריגר מציף.

  • שריפת "כפיות" והצפה חושית: המאמץ להתעלם מתנועות במרחב (כמו כיתה או משרד) מרוקן את ה"כפיות" (לפי ), פוגע ב, ועלול להוביל ל, ל או ל.

  • מיסוך ומחיר חברתי: הניסיון להסתיר את המצוקה מביא ל, ו, המלווה ב מופנם ובנטייה להתרחק מסיטואציות חברתיות.

התאמות סבירות וחמלה

על פי המודל החברתי של המוגבלות, הפתרון אינו אילוץ האדם "להתעלם" מהתנועה, אלא התאמת הסביבה:

  1. התאמות סבירות (חוסמי ראייה): שימוש במסכים חוצצים, ישיבה בשורה הראשונה בכתה/משרד כדי למנוע טווח ראייה של אנשים אחרים, או שרבוב משקפיים עם חוסמי ראייה היקפית.

  2. לגיטימציה להתרחקות: מתן רשות לאדם להחליף מקום, להסב את מבטו או לצאת להפסקה ללא חרדה משיפוטיות או .

  3. תקשורת פתוחה והסרת המסיכה: יצירת מרחב בטוח שבו ניתן לבקש התחשבות בסביבה קרובה, תוך מציאת איזון מכבד בין צורכי הוויסות של הסובבים לבין הרגישות החזותית של האדם.