נוירוטיפיקלי (Neurotypical / NT) הוא מושג המציג את חיווט המוח ומערכת העצבים המתפקדים, מתפתחים ומעבדים מידע בצורה התואמת את הרוב המכריע באוכלוסייה ואת הנורמות החברתיות והסטטיסטיות המקובלות. המונח נטבע במסגרת פרדיגמת ה (Neurodiversity) כדי לייצר נקודת התייחסות שאינה שיפוטית, המגדירה את הקבוצה שאינה שונה מבחינה נוירולוגית (בניגוד לאנשים נוירודייברגנטים, כמו אוטיסטים או בעלי ADHD).

הבנת המושג ביומיום מבוססת על מספר מאפיינים מרכזיים:

1. סביבה מותאמת מראש: מכיוון שהעולם הפיזי, מערכות החינוך, שוק העבודה והמוסכמות החברתיות הוקמו ועוצבו על ידי הרוב הנוירוטיפיקלי ועבורו, אנשים נוירוטיפיקלים חווים התאמה טבעית לסביבתם. הם אינם נדרשים להשקיע מאמץ קוגניטיבי מודע ומתיש כדי לפענח קודים חברתיים בסיסיים, ואינם חווים מהגירויים היומיומיים הקיימים במרחב הציבורי.

  1. סגנון קשב פוליטרופי: כפי שמוסבר בתיאוריית ה, המוח הנוירוטיפיקלי בנוי לרוב לחלוקת קשב רחבה (פוליטרופית). הוא מסוגל לעבד במקביל ערוצי מידע מגוונים (כמו להקשיב לתוכן הדיבור, לשים לב לטון, לקרוא הבעות פנים ולסנן רעשי רקע), מבלי שהדבר יוביל להצפה נוירולוגית מהירה או ידרוש אסטרטגיות מורכבות של ו (Masking).

חלק בבעיית האמפתיה הכפולה: למרות שבעבר נתפס הסגנון הנוירוטיפיקלי כ"מדד התקין" היחיד לתקשורת, מחקרים מודרניים מדגישים את . פערים תקשורתיים בין נוירוטיפיקלים לאוטיסטים אינם נובעים מלקות חד-צדדית, אלא מכך שאנשים נוירוטיפיקלים מתקשים לקרוא, להבין ולגלות אמפתיה כלפי סגנון הביטוי וחווית החיים האוטיסטית, בדיוק באותו האופן שבו הצד השני מתקשה מולם.

בסיס הנתונים ופרדיגמת הנוירו-גיוון משתמשים במונח זה כדי להדגיש כי הפרופיל הנוירוטיפיקלי הוא סגנון עיבוד נפוץ, אך אינו "נכון" או "עליון" יותר, וכי יש מקום להנגשה ולתפיסת העולם המשותפת של שתי מערכות ההפעלה במרחב הציבורי.