רגישות קיצונית לדחייה (Rejection Sensitive Dysphoria - RSD) היא מצב נוירולוגי ורגשי המתאפיין בתגובה רגשית עמוקה, עוצמתית וכואבת במיוחד לחוויות של דחייה, ביקורת, כישלון, או אפילו רק מפני חשש או פרשנות של דחייה אפשרית. המונח "דיספוריה" מגיע מיוונית ומשמעותו היא סבל או כאב שכמעט בלתי ניתן לשאת אותו.

אנשים החווים רגישות זו אינם "רגישים מדי" מבחירה או מנסים לעשות מניפולציה; מבחינה נוירולוגית, המוח שלהם מעבד פגיעה חברתית או ביקורת דרך אותם מסלולים עצביים שמעבדים כאב פיזי ממשי. התגובה הרגשית היא מיידית, מציפה לחלוטין וקשה מאוד לויסות עצמי.

תופעה זו נפוצה מאוד בקרב אנשים על ה האוטיסטי (וכן בקרב אנשים עם ADHD), והיא קשורה קשר הדוק למספר גורמים:

  1. טראומה חברתית נצברת: אנשים אוטיסטים חווים לאורך חייהם פערים תקשורתיים (כפי שמתואר ב) שמובילים לעיתים קרובות לדחייה חברתית, בריונות, אי-הבנות, או ביקורת מתמדת מצד הסביבה על כך שהם אינם מתנהגים לפי הנורמות ה.
  2. מיסוך והסוואה (Masking): המאמץ העצום להסתיר את המאפיינים האוטיסטיים נובע לעיתים קרובות מהפחד העמוק מפני הדחייה הבאה. כאשר ה נכשל או כאשר האדם חושש שהוא נחשף, הרגישות לדחייה מתעוררת בעוצמה גבוהה.
  3. הימנעות מדרישות (Demand Avoidance): לעיתים, ההימנעות מביצוע משימות או דרישות נובעת מהפחד המשתק מפני כישלון או מפני ביקורת פוטנציאלית אם המשימה לא תבוצע בצורה מושלמת.

ברמה היומיומית, רגישות קיצונית לדחייה יכולה להתבטא בשתי דרכים עיקריות:

  • פרפקציוניזם קיצוני: ניסיון להיות מושלם בכל תחום (בלימודים, בעבודה, בזוגיות) כדי להבטיח שאף אחד לא יוכל להפנות כלפיהם ביקורת או דחייה.
  • נסיגה והימנעות חברתית: הימנעות מראש מיצירת קשרים חדשים, מהגשת מועמדות למשרות, או מניסיון לבצע פעילויות חדשות, מתוך תפיסה שאם הם לא ינסו – הם לא יסתכנו בדחייה וכך יגנו על עצמם.

במצבים קיצוניים, הצפה של RSD עלולה להוביל למצבים של (התפרצות של כאב וזעם החוצה) או (קריסה פנימית ונסיגה מוחלטת). הגישות התמיכתיות המודרניות מדגישות את החשיבות של יצירת סביבה חברתית בטוחה, מקבלת ולא שיפוטית, המפחיתה את הצורך במיסוך ומאפשרת לאדם לחוות ביטחון פסיכולוגי.