ספקטרום (Spectrum) – או הרצף האוטיסטי – הוא המושג הרפואי והתרבותי המרכזי המשמש לתיאור המבנה והגיוון של האוטיזם. המושג נועד להחליף את התפיסה המיושנת והשטוחה שראתה באוטיזם קו ישר הנע בין אוטיזם קל לאוטיזם קשה.
בעוד שבעבר אנשים נטו לחלוקה דיכוטומית (כמו התיוג השגוי של אוטיזם בתפקוד גבוה מול תפקוד נמוך), תנועת הנוירו-גיוון והרפואה המודרנית מגדירות את הספקטרום כגלגל צבעים או כלוח מחוונים בעל ערוצים מרובים.
כל אדם על הרצף מציג שילוב ייחודי, משתנה ודינמי של חוזקות ואתגרים (ביטוי מובהק של פרופיל כישורים משונן) לאורך מספר צירים מרכזיים:
תקשורת חברתית: מידת הצורך בתהליכי מיסוך והסוואה חברתית, היכולת לפענח רמזים חברתיים נוירוטיפיקליים (במסגרת בעיית האמפתיה הכפולה), והעדפת סגנונות תקשורת כמו אינפו-דאמפינג או משחק מקביל.
ויסות חושי: רמת הרגישות (רגישות-יתר או תת-רגישות) לאורות, רעשים, מרקמים וריחות, הגורמת למצבים של הצפה חושית, מיסופוניה או הנגאובר חושי.
תפקודים ניהוליים: מידת האתגר בארגון, ניהול זמן, התחלת משימות וגמישות קוגניטיבית, המובילה לעיתים קרובות למצבים כמו שיתוק החלטות.
מוטוריקה וגופניות: רמת הסרבול התנועתי, השונות בחוש הפרופריוספציה, והימצאותן של תופעות נלוות נפוצות כמו תסמונת שפעול תאי פיטום או גמישות יתר.
ויסות רגשי: מידת הרגישות הקיצונית לדחייה, הנטייה לחשיבה דיכוטומית, והסף המוביל לקריסות מסוג מלטדאון או שאטדאון.
הבנת הספקטרום כמרחב רב-ממדי מבהירה מדוע אדם אחד יכול להיות בעל יכולות אקדמיות פנומנליות (הפסגות), אך לקרוס לחלוטין מול משימת ארגון פשוטה או בשל עומס חושי (העמקים). תפיסה זו מדגישה כי אין שני אנשים אוטיסטים זהים, וכי כל אדם על הרצף זקוק להערכה אינדיבידואלית של צרכיו ולקבלת התאמות סבירות, שיאפשרו לו לעבור תהליך בריא של הסרת המסיכה.