קידוד אוטיסטי (Autistic Coding / Autistic Coded) הוא מונח מתחום ביקורת התקשורת והתרבות, המתאר מצב שבו דמות בדיונית בסרט, סדרה, ספר או משחק מחשב מעוצבת עם מאפיינים, התנהגויות וצורת חשיבה אוטיסטיים מובהקים – אף על פי שהיוצרים מעולם לא הצהירו עליה רשמית כאוטיסטית, והמילה "אוטיזם" לא נזכרת ביצירה.

המונח נגזר מהקונספט הרחב של "קידוד תרבותי" (כמו קידוד קווירי), שבו יוצרים משתמשים ברמזים, סטריאוטיפים או דפוסי התנהגות מוכרים כדי לאותת לקהל על זהותה של הדמות, מבלי לומר זאת במפורש (לעיתים בשל פחד מסטיגמות או מרצון להימנע מביקורת רפואית/קלינית על דיוק האבחנה).

דמויות שמקודדות כאוטיסטיות מציגות לרוב שילוב של המאפיינים הבאים:

  • סגנון תקשורת ייחודי: (מילולית) חריפה, קושי בפענוח רמזים חברתיים או סרקזם, דיבור מונוטוני או פורמלי מדי, והימנעות מקשר עין.
  • מיקוד קוגניטיבי מציף: הפגנת מומחיות יוצאת דופן וידע אנציקלופדי בנושא ספציפי וצר (ביטוי מובהק של תחום עניין מיוחד ו), לצד נטייה ל.
  • חריגות חושית והתנהגותית: רגישות חריגה לרעשים או אורות (), היצמדות נוקשה לשגרה וטקסים, או ביצוע תנועות חזרתיות הדומות ל בעת לחץ.
  • פרופיל כישורים משונן: תפקוד גאוני בתחום המקצועי או המדעי (ה"פסגות"), לצד סרבול מוטורי או חוסר אונים מוחלט בניהול משימות יומיומיות פשוטות בשל אתגר ב (ה"עמקים").

דוגמאות קלאסיות לדמויות שמקודדות כאוטיסטיות בתרבות הפופולרית הן ספוק ("מסע בין כוכבים"), שלדון קופר ("המפץ הגדול" – בשלביה הראשונים), שרלוק הולמס (בגרסאות שונות), או אלזה ("לשבור את הקרח" – המייצגת עבור רבים חוויה של (Masking) והסתרה של העצמי האותנטי).

עבור הקהילה האוטיסטית, דמויות אלו הן בעלות חשיבות עצומה: הן מאפשרות ייצוג תרבותי, תחושת שייכות וניתוח עצמי (הזדהות עם דמויות חזקות או אהובות). עם זאת, הקהילה מותחת לעיתים ביקורת על כך שיוצרים נהנים מה"ייחודיות" של המאפיינים האוטיסטיים כדי לייצר עניין או קומדיה, אך נמנעים מלהעניק לדמות אבחנה רשמית כדי שלא יצטרכו להתמודד עם המשמעויות העמוקות של , או זכויות של אנשים נוירודייברגנטים במציאות.